ע"א 482/76

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של דיון בערעור על הפיצוי שנפסק ליחיד בעקבות תאונה. המערערת טענה כי יש לחשב את הפיצויים שנפסקו על פי ערכם בעת מתן פסק דינו של בית המשפט העליון, וכן תבעה ריבית על הסכומים שנפסקו. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, ותיקן את פסק הדין הקודם בעניין חישוב הפסד השתכרות בעבר ואת הסכום שנפסק בגין כאב וסבל. בית המשפט קבע כי יש לחשב את רווחי המערערת לפי ממוצע של 1500 ל"י לחודש במקום השיעור ההיסטורי של 700 ל"י, מה שהביא לגידול בסכום של 19,688 ל"י במקום 10,437 ל"י. עבור כאב וסבל, הסכום הוגדל מ-3,500 ל"י ל-17,500 ל"י. פסק הדין אף זיכה את המערערת בריבית בשיעור של 26% מיום 19.2.1977. יתר התביעות נדחו, לרבות הבקשה להגדיל עוד יותר את הנזקים על בסיס ערך הזמן של הכסף. השופט לוין קבע כי יש לנהוג במדינה באותם סטנדרטים כמו לאזרחים, ולכן סירב להיעתר לבקשת המערער לפיצוי גבוה מזה שהיה מקבל אזרח מן השורה. השופט עציוני, אף שהסכים עם פסק הדין, הציע להצמיד את הפיצוי למדד הוצאות המחיה ביום התשלום בפועל, אולם הדבר לא יושם במקרה זה בשל הנסיבות המיוחדות. השופט בכור הסכים עם פסיקתו של השופט לוין בעניין הפיצויים, אך לא הכריע בדעה החולקת בנוגע להצמדה למדד יוקר המחיה, והשאיר את העניין לדיון עתידי.