ע"פ 29406-08-12

תקציר

פסק דין זה דן בשלוש סוגיות מרכזיות. ראשית, האם לבית המשפט הפרוצדורלי יש סמכות לקבל ראיות נוספות לאחר ההרשעה, אשר עשויות להביא לזיכוי הנאשמים (המערערים). שנית, אילו תנאים צריכים להתקיים על מנת שבית המשפט יקבל ראיות נוספות לאחר הכרעת הדין באשמה. שלישית, האם התקיימו תנאים אלה במקרה ספציפי זה, ואם לאו, מהו היקף העונש שיש להטיל. בית המשפט של הערכאה הראשונה זיכה את המערערים מכל אשמה, אולם בעקבות ערעור של התביעה, הרשיע בית המשפט לערעורים את המערערים בזיוף, מרמה והעלמת מס באחד משני האישומים שהוגשו נגדם. לאחר מכן הוחזר התיק לבית המשפט של הערכאה הראשונה כדי לקבוע את גזר הדין. המערערים ביקשו להציג בפני ערכאת הערכאה הראשונה ראיות נוספות שעשויות להביא לזיכויים, אך בית המשפט סירב בנימוק שאין לו סמכות לעשות כן בעקבות החלטת ערכאת הערעור. לאחר מכן ערערו המערערים על סירוב זה, בטענה כי לבית המשפט של הערכאה הראשונה יש סמכות זו, וכי יש להתחשב בראיות הנוספות שלהם. שופט בית המשפט העליון, עודד מודריק, פסק לטובת המערערים בסוגיה פרוצדורלית זו, בקובעו כי לבית המשפט של הערכאה הראשונה יש סמכות לקבל ראיות נוספות לאחר הרשעה, וכי סמכות זו אינה מוגבלת על ידי הוראות ערכאת הערעור. זאת, בהתבסס על עקרון ההליך ההוגן, ועל כך שהראיות הנוספות עשויות להכיל מידע מפסל, אשר יהיה אינטרס של צדק לשקול. עם זאת, השופט מודריק המשיך וקבע כי התנאים הנדרשים לקבלת ראיות נוספות לא התקיימו במקרה זה. הראיות הנוספות שהציגו המערערים נמצאו חסרות מהימנות, ובחלק מהמקרים לא היו קבילות. חלק ניכר מהן היה ראיות עקיפות, ועדי מפתח ומסמכים שהיו יכולים לתמוך בטענת המערערים היו חסרים. לפיכך, סירובו של בית המשפט בערכאה הראשונה לקבל ראיה זו היה מוצדק. לבסוף, בחן השופט מודריק את העונש שהוטל על המערערים. הוא מצא כי העונש של 42 חודשי מאסר, לצד עונשים נוספים, חמור מדי, וכי הוא אינו מביא בחשבון כראוי את הנסיבות החריגות של המקרה, לרבות משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, דרכו הפתלתלה של ההליך המשפטי, נסיבותיהם האישיות של המערערים ותרומתם בעבר לחברה. מודריק הציע לקצר את תקופת המאסר ל-30 חודשים. שני השופטים האחרים שדנו בתיק, ג'ורג' קרא ומרים סוקולוב, הסכימו עם אישורו של השופט מודריק לסירובה של ערכאה ראשונה לקבל ראיות נוספות, וכן הסכימו להפחית את תקופת המאסר כפי שהוצע.