ע"ע 29712-08-13

תקציר

פסק הדין הנדון דן בערעור בשאלה האם יש לסווג את שעות הלילה של המערערת במעון כשעות "עבודה", דבר שיזכה אותה בשכר מינימום, לרבות גמול שעות נוספות וימי מנוחה, ללא קשר להסדר נוגד שהוסכם עליו. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, שכן שעות אלה לא סווגו על פי חוק כ"עבודה" אלא כשעות שהייה או נוכחות, כאשר לא נדרשה עבודה פעילה בתקופות אלה. בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת המבחינה בין "שעות עבודה" לבין "שעות נוכחות", בהתחשב בתפקידו של העובד, באופי המשימות וברמת הפעילות הנדרשת בשעות אלה. במקרה דנן, נקבע כי משימותיה של המערערת בשעות הלילה אינן מחייבות השגחה או התערבות אקטיבית, המאפשרת לה לישון או לעסוק בפעילויות אחרות במסגרת המעון. משכך, קבע בית הדין כי אין דרישה ששעותיה יסווגו כשעות עבודה, בהתחשב בתנאי העסקתה ובפרטי תפקידה. ההחלטה חיזקה את הקביעה כי נוכחות במקום העבודה לבדה אינה מהווה העסקה פעילה, אלא אם היא עולה בקנה אחד עם עיקר עיסוקו של מקום העבודה או כרוכה במשימות שלשמן הועסק העובד במקור. על אף שהמערערת טענה כי אין די בגמול בגין שעות אלה, מצא בית המשפט כי ההסדר החוזי מתאים לאי הנוחות שנגרמה, מבלי להתנגש עם תקנת הציבור או אמות מידה משפטיות. למרות שהכיר במחדל הפרוצדורלי של המעסיק באי מתן תנאי העסקה מפורטים לפי חוק הודעה לעובד, בית הדין סבר כי אין בכך כדי להשפיע על המסקנה הכוללת, שכן עדותו של המערער תומכת בממצאים. בסופו של דבר, אף שהערעור נדחה, לא חויבו בהוצאות, מתוך הכרה בלגיטימיות של השאלה המשפטית שהועלתה.