ת"א 3249/98

תקציר

התובעת, שבבעלותה שני מתחמי נדל"ן בבאר שבע, תבעה את הנתבעים – עיריית באר שבע, המינהל ומבני תעשייה – בגין אי הקמת קירות תמך וקווי ביוב והתקנת חומרי מילוי אשפה בשטחים הציבוריים הגובלים בקניינה של התובעת. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את חובת הגילוי בכך שלא ציינו במסמכי המכרז כי יש לבנות קירות תמך וביקשה מבית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם עבור בניית הקירות או לפצות את התובעת בגין ההוצאות. התובעת גם תבעה פיצוי בגין עלות קווי הביוב והשבת אגרות הנחת הצנרת, שלטענתה נגבו שלא כדין על ידי העירייה. העירייה טענה כי התובעת הייתה מודעת להבדלי הגבהים באזור ולא פנתה אליהם לבירור טרם הגשת הצעתה במכרז. מבני תעשייה טענו כי טענות התובעת הועלו באיחור ניכר וכי תנאי המכרזים ברורים. באשר לקירות התמך וחומרי המילוי, מצא בית המשפט כי התובעת ידעה או הייתה צריכה לדעת על ההבדלים בתנאי המכרז ודחה את טענותיה כנגד המינהל ומבני התעשייה. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בתביעת התובעת נגד העירייה בעניין אגרות הנחת הצינור, שנגבו ללא תשתית ראייתית ראויה לחישוב שעל פיו נקבעו. למרות שהעירייה הייתה זכאית לחלק מההוצאות, בית המשפט קבע כי שיעור האגרה חייב להתבסס על חישוב מבוסס היטב המשקף את הוצאות העירייה. העירייה נדרשה להחזיר את כל הסכומים שנגבו יתר על המידה או לספק חישוב תקף עד למועד שנקבע. על כל צד היה לשאת בהוצאותיו, והתובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים 2 ו-3 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ואת חלקם בשכר המומחה שמונה על ידי בית המשפט.