ת"צ 6343-09-16

תקציר

תיק זה, לפינר נ' בזק חברה לישראל תקשורת בע"מ, הוא תביעה ייצוגית שהוגשה נגד בזק בגין גביית יתר מלקוחותיה בדמי גבייה. התובעים טענו כי האגרות שגבתה בזק בגין חשבונות שלא נפרעו אינן מותרות על פי תקנות הבזק, הקובעות את האגרה בגין הוצאות גבייה כלליות על 10 שקלים, והוצאות גבייה מיוחדות – בגין שיק חוזר או הוראת קבע – על 25.40 שקלים ו-14.20 שקלים, בהתאמה. לטענת התובעים, התקנה התכוונה שהוצאות גבייה מיוחדות אלה יחויבו לחילופין, ולא באופן מצטבר בהוצאות הגבייה הכלליות. לפיכך, הנוהג של בזק לגבות את שתי קבוצות העמלות במצטבר היה בלתי חוקי. בית המשפט בחן את ההיסטוריה החקיקתית של תקנות הבזק ומצא כי מטרת התקנה הייתה להבטיח את זכותה של בזק להחזר הוצאות גבייה תוך הגנה על הציבור מפני גביית יתר. מפרוטוקול הדיונים בוועדת הכספים עולה כי הוצאות הגבייה המיוחדות כללו הן את העמלות שבזק שילמה לבנקים והן את הוצאות התפעול הפנימיות שלה. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי הוצאות אלה נועדו להיות מחויבות לחילופין ולא במצטבר בהוצאות הגבייה הכלליות. לפיכך פסק בית המשפט לטובת התובעים, וקבע כי התנהלותה של בזק אינה חוקית. בהתאם לכך, הורה בית המשפט לבזק להשיב ללקוחותיה את סכומי חיוב היתר, בתוספת הצמדה וריבית כדין ממועד חיובי היתר, ואסר על החברה להמשיך בנוהג זה. כמו כן, בית המשפט הגדיר את הקבוצה ככזו שכל לקוחות בזק חויבו בהוצאות גבייה מופרזות שבע שנים לפני אישור התביעה הייצוגית, ומינה מומחה שיפקח על ביצוע פסק הדין. לתובעים נפסק שכר של 5% בתוספת מע"מ ו-20% שכר טרחת עורך דין מתוך 5 מיליון השקלים הראשונים שיוחזרו, ואילו לעורכי הדין נפסק 15% בתוספת מע"מ מכל סכום מעבר לכך. לבסוף הוטל על בזק לפרסם את פסק הדין בשני עיתונים יומיים בעברית, עיתון בשפה הרוסית ועיתון בשפה הערבית, וכן באתר האינטרנט שלו, כדי ליידע את הציבור על תוצאותיו.