עמ"ה 906/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור מס לשנים 1998-2002, שעניינו סיווג סכומים שקיבל נישום מחברה. הנישום דיווח על הסכומים כחלוקת דיבידנד, בעוד רשויות המס סיווגו אותם כהכנסה משכר עבודה או רווחי הון ממכירת מניות, מה שהוביל למחלוקת על חבות המס המתאימה. הסוגיה הראשונה אליה מתייחסים היא תחולתו של סעיף 155 לפקודת מס הכנסה, המתייחס לנטל ההוכחה במקרים של פנקסי חשבונות קבילים. בית המשפט פוסק כי אין מדובר במחלוקת על תקינות הספרים, אלא במחלוקת בר פנקסיט, כלומר הנתונים שבספרים לבדם אינם יכולים לפתור את המחלוקת. כתוצאה מכך, החריג בדבר נטל הראיה לפי סעיף 155 אינו חל, והנישום נושא בנטל ההוכחה ועליו להציג את ראיותיו תחילה. הטענה השנייה שנדונה היא טענת הנישום כי רשויות המס טענו במשתמע כי מדובר בעסקה "מלאכותית" לפי סעיף 86(א) לפקודה, דבר שיעביר את נטל הראיה לרשויות. בית המשפט מבהיר כי טענת "עסקה מלאכותית" היא תביעה שיורית, החלה רק כאשר סיווג העסקה שהוצג על ידי הנישום הוא הסיווג היחיד האפשרי מבחינה משפטית. מאחר שרשויות המס חלקו על כך והציגו סיווג חלופי, הן לא טענו במשתמע למלאכותיות. כך, נטל ההוכחה נותר בעינו, ועל הנישום להציג תחילה את ראיותיו. לסיכום, בית המשפט דוחה את בקשת הנישום, וקובע כי עליו ליזום את הצגת הראיות. התיק נקבע לדיון מקדמי נוסף, ללא צווים בנוגע להוצאות, וההחלטה תועבר לבאי כוח הצדדים.