עמ"ש 24955-03-11

תקציר

מדובר בתיק העוסק בקביעת אבהות לקטין. הפרשה החלה כאשר האם ובן זוגה דאז עתרו לבית המשפט בבקשה לרשום את החבר כאביה של בתה שזה עתה נולדה. אלא ששלוש שנים לאחר מכן עזבה האם את החבר ותיקנה את תביעתה וקבעה כי בעלה דאז (ממנו התגרשה זמן קצר לאחר לידת הילד) הוא האב. בית המשפט לענייני משפחה פסק בסופו של דבר כי אביה הפסיכולוגי של הילדה הוא בן זוגה (כיום בן זוגה לשעבר), אך לא הצליח לקבוע מיהו האב הביולוגי. גם האם/הבעל וגם החבר ערערו על ההחלטה. לאחר עיון חוזר קבע בית המשפט המחוזי כי טובת הילד מחייבת הכרעה בשאלת האבהות. בית המשפט בחן את חומר הראיות והגיע למסקנה כי החבר לשעבר הוא אכן אביו של הילד, אם כי לא בוודאות מוחלטת. בית המשפט ביסס החלטה זו על מספר גורמים: החיים המשותפים של האם ובן זוגה לשעבר בעת ההתעברות, שינוי דעתה של האם וחוסר תום הלב שלה בהליך, ומערכת היחסים הנוכחית שהייתה לילדה עם אביה לכאורה. לפיכך, ערעורם של האם והבעל נדחה, וערעורו של החבר לשעבר התקבל. בית המשפט אף הורה לרשום את החבר לשעבר כאביו של הילד במרשם האוכלוסין, אך לא לפני שחלפו 60 יום מיום מתן פסק הדין. שכר טרחת עורך דין נפסק גם לחבר לשעבר.