ע"פ 1741/99

תקציר

עניינו של המערער שהורשע בהתנהגות אלימה כלפי שני ילדיו על מנת לאלץ אותם להעיד כי העדיפו לגור עמו ולא עם אמם, במסגרת מאבק משפטי על משמורתם. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער באישומים נגדו וגזר עליו 20 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח. המערער ערער על פסק הדין וטען כי שגה בית המשפט המחוזי מכמה בחינות, ובהן התעלם מהשפעתה של האם על דברי הילדים, ממהימנות דברי הילדים ומאמינותו המקצועית של חוקר הנוער. רוב השופטים הסכימו עם קביעותיו ומסקנותיו של השופט קדמי, שהציע לדחות את הערעור על כל חלקיו, שכן הטענות שהציג הסנגור אינן מצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. עם זאת, השופט טירקל החזיק בדעה שונה בשאלה הנוגעת לחוקר הנוער. הוא סבר כי היה על בית המשפט לאפשר את שאלת הסנגור לחוקר הנוער בדבר האפשרות לשקול מחדש את ההחלטה שלא להעיד נגד הילדים בשל שינוי הנסיבות, שכן הדבר היה מחזק את ההגנה על זכותו של המערער למשפט הוגן מבלי לפגוע בהגנה על זכויות הילדים. השופט טירקל היה מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזיר אליו את הדיון כדי להשלים את חקירתו של חוקר הנוער.