בש"פ 299/89
החלטה עליון
תקציר
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות. המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אך בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה והורה על שחרורו בערבות עם מספר תנאים הפוגעים בחירותו, לרבות מעצר בית. המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי הראיות שהוצגו נגד המשיב אינן מהוות ראיה לכאורה, שהיא תנאי מוקדם למעצרו של נאשם לאחר הגשת כתב אישום. יתר על כן, בית המשפט קבע כי מטרת המעצר - הבטחת הופעתו של המשיב בבית המשפט ושלום הציבור - יכולה להיות מושגת באמצעים מגבילים פחות מאשר מעצר בית. נוכח שינוי הנסיבות מאז ההחלטה הקודמת, לרבות קביעת מועד המשפט למועד רחוק וחוסר יכולתו של המשיב להמשיך בלימודיו ובפרנסתו בשל מעצר בית, קיבל בית המשפט העליון את הערעור וביטל את תנאי מעצר הבית. עם זאת, הגבלות אחרות נשמרו, כגון התחייבויות עצמיות והתחייבויות של צד שלישי, דיווח לתחנת משטרה ואיסור נסיעה. כמו כן הותר למשיב לצאת מדירתו ללימודים ולעבודה בימי שישי ושבת. החלטה זו הדגישה את חשיבות החירות האישית ואת עקרון חזקת החפות.
חקיקה מקושרת
בש"פ 299/89 אברהם משי-זהב נ' מדינת ישראל, עליון (24.5.1989)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.