ע"פ 409/88

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לערעורו של יחזקאל עמרה על הרשעתו בעבירות מס לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), שלטענתו נעדרה את הכוונה הפלילית הנדרשת. בית המשפט העליון דחה את ערעורו ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עמרה לא דיווח במשך מספר שנות מס על הכנסותיו משותפות בבית קפה ועל פעילות פיננסית לא מדווחת, לרבות הלוואת כספים וניכיון שטרות וצ'קים. בית המשפט קבע כי טענתו לפרנסת משפחתו בהכנסות אינה פוטרת אותו ממס וכי הסתרת מקורותיו מצביעה על כוונה להעלים מס. בנוסף, בית המשפט אישר כי ההכנסות מפעילותו הפיננסית חייבות במס, ובכך ביטל את הגנת תום הלב שלו. פסק הדין התייחס גם לאי ניהולו פנקסי חשבונות וקבע כי דמי הניכיון והריבית על הלוואות מהווים הכנסה חייבת. הן ערעור המדינה על גזר הדין והן ערעורו הנגדי של עמרה נדחו, והותירו על כנו את העונש של שישה חודשי מאסר בפועל וקנס. ככלל, פסק הדין הדגיש את חוסר הצדק בטיעוניו של עמרה ואישר את ההרשעה וגזר הדין, דבר המשקף את גישתו המחמירה של בית המשפט להעלמת מס.