ת"א 20794-03-11

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתיק משפטי מורכב בו מעורבים נאשמים רבים. את עיקרי פסק הדין ניתן לסכם כך: בית המשפט קבע כי הבקשות לעיכוב הליכים בשל תניית סמכות שיפוט זרה שהגישו נאשמים 3 עד 34 יעוכבו עד להכרעה בערעור שהגישו חלק מהנתבעים על החלטה קודמת של בית משפט מחוזי. החלטה זו דחתה את בקשת הנתבעים לעיכוב ביצוע על בסיס סעיף שיפוט זר. בית המשפט דחה גם את בקשת התובעים לשקול מחדש שיהוי זה. באשר לנתבעים 1, 2 ו-35 עד 38, שהם אזרחי ישראל ולא טענו לחוסר סמכות, ביקשו התובעים לקדם את ההליך. בית המשפט דחה בקשה זו, בנימוק שפיצול ההליכים יהיה לא יעיל ובזבוז משאבים. בית המשפט טען, כי מאחר שכתב התביעה קושר את כל הנתבעים יחדיו ומתאר אותם כ"מקשה אחת", ובהינתן שהסעדים המבוקשים אינם מבחינים ביניהם, הגישה הצודקת והנכונה ביותר היא לדון בתביעה כנגד כל הנתבעים יחד. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי גם אם בקשת רשות הערעור מתקבלת, והנתבעים "הישראלים" מסכימים להתדיין בחו"ל, הסכם זה אינו מחייב את התובעים. יהיה להם חופש להחליט אם לפצל את הדיון או לדבוק בהסכמה המקורית. לפיכך, ההשפעה המעשית של ההסכמה אינה ודאית. בית המשפט הגיע למסקנה כי בקשת התובעים נדחתה, ועל באי כוח הצדדים להודיע לבית המשפט על ההחלטה בבקשה למתן רשות ערעור עד ליום 1.1.2013. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 3.1.2012.