ע"פ 10830/02

תקציר

ההגנה ביקשה להטיל דופי בעדותה של ד"ר כהן באמצעות ערעור על קבילות רישומה כראיה חדשה, שנדחתה. בית המשפט הדגיש כי רק במקרים חריגים נשקלת ראיה חדשה, דבר שלא התקיים כאן, שכן להגנה היו הזדמנויות רבות לחקור את ד"ר כהן במהלך המשפט. רישומי ד"ר כהן, טענה ההגנה, הראו חוסר עקביות עם עדותה, אך בית המשפט מצא כי סתירות אלה אינן מספיקות כדי לערער את אמינותה או לשנות את פסק הדין. אמונו של בית משפט קמא בעדותה של המתלוננת הביא לדחיית גרסתו של המערער. טענותיה המשפטיות של ההגנה לשלילת השימוש בכוח בעבירות הופרכו על ידי בית המשפט, שציין את ההבנה הדקדקנית של "מצב המונע התנגדות", מושג החל מעבר ליחסי הורה-ילד בלבד, ומאשר את מצבה הפגיע של המתלוננת בהקשר המשפחתי שלה. מודעותו של המערער לאי הסכמתו של הקורבן ניכרה, וחוזקה באמירות שנאמרו במהלך העימות המשטרתי. על אף שזוכה מעבירה אחת בשל שימוש לקוי בסעיף משפטי, עונשו של המערער הוחמר לחמש שנים משלוש השנים שהוטלו במקור, דבר המשקף את חומרת ההתעללות המתמשכת ומשמש הרתעה חברתית. צוינו מצבו הבריאותי של המערער, המבטיח כי יקבל טיפול נאות במהלך המאסר.