ת"פ 27399-12-15

תקציר

הנאשמים, זוג נשוי, הורשעו בשורה של עבירות הקשורות לתאונת פגע וברח קטלנית. הנאשם מס' 1 הורשע בגרימת מוות ברשלנות, אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה במעבר חצייה ונטישה לאחר פגיעה. היא פגעה עם מכוניתה בהולכת רגל, גברת ה.ב.ס, בעת שהביטה בטלפון שלה ולא הצליחה להגיש עזרה לאחר התאונה, ובמקום זאת נמלטה מהמקום. הנאשם מס' 2 הורשע בעבירה של חובת נסיעה של נוסע להזעיק כוחות הצלה, שכן היה ברכבו עם הנאשם מס' 1 בעת האירוע. השופט פירט את האירועים שהובילו לאירוע הטרגי, תוך הדגשת רשלנות הנתבעים ואי הגשת סיוע למנוח. רמת הרשלנות ונסיבות המקרה נחשבו חמורות ביותר. לגבי נאשם 1 קבע השופט כי טווח הענישה הראוי הוא 4 עד 7 שנות מאסר, לצד פיצוי משמעותי למשפחת הקורבן, פסילה מנהיגה וקנס. לגבי נאשם 2 הציע השופט לגזור עונש של 6 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצויים ופסילה מלנהוג. השופט הכיר בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, לרבות הריונה של הנאשמת מס' 1 והשפעת האירוע על חייהן, אך בסופו של דבר קבע כי חומרת העבירות מחייבת תגובה חריפה. השופטת החליטה לכבד את הסדר הטיעון והטילה על נאשם מס' 2 עונש של 4 שנות מאסר בפועל ועבודות שירות, לצד פיצויים, פסילה מנהיגה וקנסות. עונש המאסר שנגזר על הנאשמת מס' 1 עוכב על מנת לאפשר היערכות לטיפול בבתה הקטנה ובתינוקת הצפויה להיוולד. השופט הדגיש את חומרת העבירות, ובפרט את שלילת חיי האדם והפקרת הקורבן, וקבע כי העונשים נמצאים בטווח המתאים, במטרה לשמש גורם מרתיע. לשני הנאשמים ניתנה זכות ערעור בתוך 45 יום.