ת"א 5695-01-13

תקציר

המחלוקת היא על בעלות על קומת עמודים ושתי חניות בבניין משותף. הנתבעים טענו כי שטחים אלה נמכרו להם יחד עם דירותיהם ולכן יש לרשום אותם כחלק מרכושם. מנגד, טענו התובעים, שהם הדיירים האחרים בבניין, כי שטחים אלה הם חלק מהרכוש המשותף של הבניין כולו. לאחר בחינת חומר הראיות ושמיעת העדים, מצא בית המשפט כי בהסכמי הרכישה שנחתמו בין הנתבעים ליתר השוכרים צוין בבירור כי לכל דירה מגיעה חניה אחת בלבד. גם במפרט הטכני של דירות הנתבעים הוזכר מקום חניה אחד בלבד. כמו כן, בית המשפט מצא כי החברה הקבלנית, שמכרה את הדירות, לא הודיעה לרוכשים מראש על פינוי כלשהו של הרכוש המשותף, כנדרש בחוק. בית המשפט קבע כי הסכמי הרכישה של החברה, שאפשרו למוכר להצמיד שטחים מסוימים לדירות ספציפיות, היו כלליים ומעורפלים מכדי להיחשב תקפים. בית המשפט התייחס גם לתסקיר שהוגש לבקשה להיתר בנייה, אשר סימן את קומת העמודים העליונה כ"קומת עמודים משותפת", מה שתומך עוד יותר בטענת התובעים כי יש לראות בה רכוש משותף. בנוסף, בית המשפט הסביר כי מבחינה תכנונית, הצמדת קומת העמודים העליונה לדירות הנתבעים אינה עולה בקנה אחד עם התב"ע. על פי התוכנית, הרצפה צריכה להיות שייכת לכל הדירות בבניין. בית המשפט מצא כי טענת הנתבעים כי רכשו את הנכס הנוסף אינה נתמכת בראיות. נציגי החברה הקבלנית מסרו עדויות סותרות, ונקבע כי השטחים שבמחלוקת לא נמכרו לנתבעים ולא הובטחו להם רשמית. בית המשפט הגיע למסקנה כי קומת העמודים העליונה ושתי החניות צריכות להיחשב רכוש משותף והורה לתקן את הרישום בהתאם. כמו כן, חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪.