ת"א 22292-03-17

תקציר

התובעת, יחד עם בעלה המנוח חנה, התגוררו בבית שנבנה על חלקת אדמה הצמודה לביתם של הנתבעת ובעלה המנוח ג'ריס. התובע טען כי הן רכישת המגרש והן בניית שני הבתים עליו נעשו במשותף על ידי שני האחים. עם זאת, הנתבעת טענה כי הקרקע ניתנה לה במתנה על ידי אביה וכי הבתים נבנו ומומנו אך ורק על ידי בעלה המנוח. התובעת ביקשה לגרוע מזכויותיה הרשומות של הנתבעת בנכס. בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. רכישת הקרקע נעשתה לכאורה בעל פה, ללא כל הסכם בכתב, וידיעתו של התובע על כך התבססה על עדות שמיעה. המסמכים שמסרה התובעת, לרבות היתר בניה ופתק בכתב ידה, לא תמכו בטענתה לרכישה משותפת, מה גם שהקרקע נרשמה על שם הנתבעת. זאת ועוד, התובעת לא הביאה כל ראיה לכך שהאחים מימנו במשותף את בניית הבתים, בעוד הנתבעת הציגה מסמכים המעידים כי בעלה המנוח היה הבעלים היחיד של עסק הבנייה וכי חנה הייתה עובדת שלו. היחסים המיוחדים בין האחים, המתוארים כדומים ליחסי אב-בן, יחד עם הסכמת הנתבעת ובעלה המנוח לכך שחנה והתובעת יתגוררו בבית, לא הצביעו על הסכמה להעברת זכויות בעלות. התובעת גם לא הצליחה להוכיח את טענתה לנאמנות מכללא, שכן עסקת המתנה הייתה תקפה, וחנה הייתה עובדת בעסק של ג'ריס. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת והורה לה לכסות את הוצאות הנתבעת ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.