ת"א 34959-06-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך בין משכיר תובע לבין שוכר נתבע על הסכם שכירות חניון מרכז מסחרי. השוכר שכר משרדים וחניונים במרכז המסחרי של המשכיר עבור עסק השכרת הרכב שלו. ההסכם הראשוני היה ל-36 חודשים, עם אופציה להארכה ב-36 חודשים נוספים, לצד מקומות חניה אד-הוק נוספים. החוכר מימש את אופציית ההארכה בשנת 2019. עם זאת, בשנת 2020, בעקבות התפרצות נגיף הקורונה וההגבלות שנבעו מכך, עסקי החוכר נפגעו קשות. לאחר ניסיונות כושלים לנהל משא ומתן עם המשכיר על התאמת דמי השכירות, פינה השוכר את החניות וביטל את חוזה השכירות באופן חד צדדי. המשכיר תבע נזקים כספיים ותבע תשלום עבור יתרת תקופת השכירות. מנגד, טען השוכר כי המגפה וההגבלות היוו נסיבות בלתי צפויות, המצדיקות הפרת חוזה ופוטרות אותו מתשלום דמי שכירות. עוד טענו כי המשכיר פעל בחוסר תום לב בכך שסירב להסתגל לנסיבות החדשות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי השוכר לא הוכיח קיומו של הסכם ארוך טווח לתוספת חניות. באשר לחוזה המקורי, פסק בית המשפט לטובת החוכר, וקיבל את טענתם בדבר נסיבות בלתי צפויות עקב המגפה. נמצא כי הפיטורים החד צדדיים של השוכר היו ניסיון למתן הפסד כספי וכי סירובו של המשכיר לנהל משא ומתן על התאמת דמי השכירות מעיד על חוסר תום לב. כתוצאה מכך, בעוד שהשוכר לא היה זכאי להגנה מונעת מלאה, המשכיר לא היה זכאי לאכיפה חוזית מלאה. במקום זאת, נדרש השוכר לשלם מחצית מדמי השכירות המוסכמים למשך שלושה חודשים כפיצוי. בית המשפט החליט שכל צד יישא בהוצאותיו.