עע"א 80/10

תקציר

שלושה עותרים שהורשעו ברצח בכוונה תחילה, קשירת קשר וחטיפה לשם רצח ערערו על החלטת ועדת השחרורים המיוחדת לדחות את שחרורם המוקדם על תנאי. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליהם מאסר עולם ו-15 שנות מאסר, שהופחתו על ידי הנשיא ל-30 שנה. לאחר שריצו שני שלישים מעונשם, הגישו העותרים בקשה לשחרור מוקדם, שנדחתה על ידי ועדת השחרורים בנימוק שהדבר יסכן את שלום הציבור ויפגע באמון הציבור במערכת המשפט. הוועדה ביססה את החלטתה על חומרת העבירות, על אי הכרת העותרים במעשיהם, על היעדר תוכנית שיקום ועל הפגיעה הפוטנציאלית באמון הציבור במערכת המשפט אם ישוחררו. העותרים טענו כי החלטת המועצה אינה סבירה ונותנת משקל יתר להכחשת העבירות. עם זאת, בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה, וקבע כי החלטת המועצה סבירה ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. בית המשפט הדגיש כי על העותרים מוטל הנטל להוכיח את שיקומם וכי התנהגותם הטובה בכלא אינה מספיקה לשחרור מוקדם. בנוסף, בית המשפט הסכים עם שיקול האינטרס הציבורי של הוועדה, שכן האופי החמור והאידיאולוגי של העבירות הצדיק את ההחלטה. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותרים לא ריצו את מלוא תקופת המאסר שהתכוון לה בית המשפט המחוזי וכי שחרורם יפגע באמון הציבור במערכת המשפט ובהרתעה הציבורית.