ע"ע 65158-12-14

תקציר

הערעור מתייחס לעובד ציבור שהושעה בעקבות כתב אישום בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים. המדינה החליטה שלא לחדש את חוזה ה"בכיר" המיוחד שלו, והוא ערער על החלטה זו בבית המשפט. בית המשפט המחוזי הורה למדינה לחדש את החוזה ולשלם לו את שכרו, וכך עשתה עד להכרעה בתיק. בסופו של דבר זכתה המדינה בתביעה בבית הדין הארצי לעבודה, שקבע כי החלטת המדינה שלא לחדש את החוזה הייתה כדין. המדינה ביקשה אז לנכות את המשכורות ששולמו במסגרת ההליך המשפטי מקצבת הפנסיה של העובד, אך בית הדין האזורי דחה את תביעתה. המדינה ערערה על פסק הדין האחרון לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה קיבל את הערעור ופסק לטובת המדינה. נמצא כי התשלומים ששולמו לעובד במהלך הדיון בבית המשפט לא היו פיצוי על עבודתו, אלא מקדמה על זכאותו לפנסיה בסופו של דבר, שיש לנכות מקצבתו. בית הדין קבע כי לעובד אין זכות להסתמך על המשך תשלום סכומים אלה, שכן הם נועדו תמיד להיות אמצעי זמני. יתר על כן, בית הדין קבע כי המדינה יכולה לקזז תשלומים אלה כנגד הפנסיה של העובד, שכן הם שולמו "בטעות" ומעל למה שמגיע לו. העובד לא נחשב כמי שפוטר "בעקבות הרשעה" ולכן לא חלה הוראה המונעת ניכוי שכר במקרה זה. בית הדין גם ביטל את הוראת בית הדין האזורי לפיה המדינה תשלם את הוצאות המשפט של העובד, וקבע כי על העובד לשלם את הוצאות המדינה במקומו.