ע"פ 48185-05-13

תקציר

הערעור מתייחס להרשעה בעבירה של ניצול מרות בעבודה שלא בהסכמה לפי סעיף 346(ב) לחוק העונשין, הנוגע ליחסי עובד מעביד בין המערער למתלונן. השאלה המרכזית היא האם ההסכמה לקיום יחסי מין הושגה תוך ניצול לרעה של הסמכות שהייתה בידי המערער. בית המשפט מגיע למסקנה כי מודעותה של המערערת למצבה הפגיע של המתלוננת – מעמדה כעובדת זרה, תלות כלכלית וחשש לאבד את פרנסתה – מעידה על ניצול, במיוחד נוכח דינמיקת הכוחות בין הצדדים. בית הדין מדגיש את כוונת המחוקק העומדת מאחורי איסור פגיעה כזו, במטרה להגן על העובדים מפני הממונים. מכלול הנסיבות, לרבות מיקומם של מפגשים מיניים וחלקו של המערער בהבאתם, מחזק את קביעת הניצול. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענת המערער בדבר "רומן" בהסכמה, ומציין כי גם אם היו יסודות של אמת, אין בכך כדי לשלול את הניצול. באשר לגזר הדין, המדינה מערערת על תקופת מאסר ארוכה יותר, ואילו המערער מבקש עונש קל יותר. בית המשפט מכיר בחומרת העבירה ובנסיבותיה, אך מתחשב גם בהיעדר עבר פלילי של המערער ובחלוף הזמן. בית המשפט אמנם היה עשוי להטיל עונש חמור יותר, אך מכיר בכך שהתערבות בערעור שמורה למקרים חריגים. לפיכך, הערעורים על גזר הדין נדחים, וגזר הדין המקורי עומד בעינו. מדובר בארבעה חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 3,000 שקל למתלונן.