רע"א 4635/23

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך משפטי מורכב בין מלון מרינה תל אביב בע"מ לבין עיריית תל אביב בנוגע לפירוק שיתוף במקרקעין בכיכר אתרים. ההליכים הראשונים החלו בשנת 2008 והיו עדים להתדיינות משפטית ענפה, שהגיעה לשיאה בפסק דין של בית משפט השלום בהרצליה משנת 2021 שהעדיף מכירה חיצונית של החניון בבעלות משותפת, למרות העדפת העירייה לחלוקה בעין. ההליך הנוכחי מתמקד בבקשה לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שיזמה מלון מרינה, שטענה כי התנהלות העירייה התארכה שלא לצורך בהליכים משפטיים. למרות שבית משפט השלום דחה תחילה את הבקשה וקבע כי פסק הדין משנת 2021 סיים את העניין, בית המשפט המחוזי קיבל מאוחר יותר את הערעור, וקבע כי לבית משפט השלום נותרה סמכות לדון בסוגיית ההוצאות. העירייה ביקשה ערעור נוסף אך נדחתה, ובית המשפט לא מצא עיוות דין. בפסק הדין הודגש כי החלטה על מכירת נכס במהלך פירוק שותפות לא תמיד צריכה להיחשב כהחלטה זמנית, וכי פסקי דין קודמים אפשרו לעירייה לטעון להוצאות בבית משפט השלום. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ללא צו להוצאות.