דנ"פ 1668/13

תקציר

עניינו של פסק הדין בבקשה לדיון נוסף בפסק דין קודם של בית המשפט העליון הנוגע לתיק נהיגה בשכרות. המבקש הורשע תחילה על ידי בית המשפט לתעבורה בנתניה בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים ולא מכשיר נשיפה, שכן מהימנותו של האחרון לא הוכחה. בית המשפט המחוזי מרכז לוד ביטל את ההרשעה, וקבע כי לא נמסר למבקש על זכותו לערער על תוצאות הבדיקה בבדיקת מעבדה פרטית. ערעור התביעה לבית המשפט העליון התמקד בשאלה האם יש ליידע נהג באופן מיידי על כישלון במבחן מאפיינים וזכותו לערוך בדיקה עצמאית. בית המשפט העליון הציע להוסיף הודעות למסמכים משפטיים המודיעות לנהגים כי ניתן להשתמש בתוצאות הבדיקה בבית המשפט ולייעץ להם להתייעץ עם עורך דין. בבקשת המבקש לדיון נוסף נטען כי מפסק הדין משתמע שכל הנהגים צריכים להיבדק באופן פרטי כדי להפריך את מבחן המאפיינים וחולק על חוסר ההבחנה בין תוצאות המבחן. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי לא נקבע כלל משפטי חדש המצדיק דיון נוסף, שכן המבקש כבר זוכה. בית המשפט קבע כי פסק הדין אינו אלא מלמד להליך ולא שינוי משפטי מהותי. בהחלטה הודגש כי הליכי השיפוט אינם צריכים לעסוק בסוגיות תיאורטיות שאינן משפיעות על הצדדים המעורבים. ההכחשה ניתנה ב-6 ביוני 2013.