פ"ה 9249-11-20

תקציר

התובעת, גב' הדיה עלי, תבעה את מעסיקתה, המועצה המקומית בית ג'ן, בטענה שהיא זכאית להסדר פנסיוני תקציבי במקום הסדר הביטוח הקיים, שהוא פנסיה צוברת. נתבעת נוספת, משרד האוצר של מדינת ישראל, התנגדה גם היא לתביעה. בית המשפט דחה את תביעתה של גב' עלי, בנימוקים שונים. ראשית, התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות ולא ניתן היה להאריכה, כלומר התיישנה. שנית, טענותיה של גב' עלי ביחס למכרז משנת 1998 לא היו רלוונטיות וכבר הוכרעו בפסקי דין קודמים. שלישית, כמורה בתיכון המועסקת על ידי שלטון מקומי, חוקת העבודה לא חלה עליה, והיא הייתה צריכה להיות מבוטחת בהסדר פנסיה צבורה. רביעית, טענתה של גב' עלי לאפליה לא הועלתה ולא הוכחה, וגם אם הייתה כזו, נסיבותיהם של עובדי הוראה אחרים לא הובררו. לבסוף, אין לראות בגב' עלי "עובדת קבועה" על פי הסכם המעבר, והפסקת תשלומי הפנסיה לא הצדיקה את הכללתה בהסדר פנסיוני תקציבי. התובעת חויבה לשאת בהוצאות המועצה בסך 3,000 ₪, בעוד שלא היה צו להוצאות בגין יחסיה עם המדינה. ניתן לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.