עמ"ש 1909-04-21

תקציר

פסק הדין מתייחס למאבק משמורת על שלושה ילדים קטינים בין זוג גרוש, הורה אחד (אם) שלקח את הילדים לישראל באופן חד צדדי, וההורה השני (האב), אזרח אמריקאי, שביקש להחזירם לארצות הברית. על פי פסק הדין, האם חטפה את הילדים ולקחה אותם לישראל ללא הסכמת האב. בתחילה ביקש האב את החזרתם המיידית של הילדים לארה"ב על בסיס אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית. עם זאת, בית המשפט מצא כי האב הסכים לאחר מכן כי הילדים יישארו בישראל וכי המדינה תהיה מרכז חייהם. הסכמה זו, לדברי השופטת, באה לידי ביטוי בהסכם כתוב שנחתם על ידי האב, לפיו הילדים יישארו בישראל, ובמאמציו האקטיביים להסדיר את חזרת המשפחה לארץ. השופט הדגיש כי הסכמת האב הסירה את הדחיפות העומדת מאחורי אמנת האג, שנועדה לספק סעד מהיר לחטיפת ילדים. יתר על כן, משמעות ההסכמה הייתה שלא ניתן להפעיל את החוק להחזרת הילדים לארצות הברית, שכן האב, שממנו נחטפו הילדים, הסכים לסטטוס קוו החדש. השופט דחה גם את הטענות בדבר מצבו הנפשי של האב והלחצים שעמדו בפניו לכאורה בעת חתימת ההסכם, ואישר כי הסכמתו תקפה. לאור הסכמתו הברורה של האב להמשך ישיבתם של הילדים בישראל, פסק בית המשפט כי הם יכולים להישאר בארץ, והורה לאב לשלם 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.