ת"א 1402-08-13

תקציר

בית המשפט קבע כי ניתן להציג ראיות רק כדי לסתור את קביעת הנכות של ועדה רפואית בנסיבות חריגות, והמבקש לא סיפק נימוקים מיוחדים לכך במקרה זה. המבקש טען כי לא ניתן להחיל במצטבר שני סעיפים בתקנות להערכת נכות, שכן האחד מחייב הגבלת תנועה והשני קובע כי על השבר להיות ללא הגבלת תנועה. עם זאת, השופט קבע כי כוונת המחוקק הייתה לאפשר הערכת נכויות מצטברות, וכי הוועדה הרפואית פעלה במסגרת החוק בהקצאת אחוזי נכות לתובע הן בגין שברים בחוליות והן בגין הגבלה בתנועת הצוואר. עוד ציינה השופטת כי טענתו הפרשנית של המבקש אינה מחייבת בדיקת מומחה, שכן מצבו הרפואי של התובע אינו שנוי במחלוקת. לפיכך, נדחתה הבקשה להבאת ראיות הסותרות את ממצאי הוועדה הרפואית, והמבקש חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 2,000 ₪.