ע"א 756/85

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על תשלום מזונות בעקבות גירושין. האישה המעורבת הגישה תחילה תביעת מזונות לבית הדין הרבני, אך בהמשך ביקשה לסגור את התיק, וזו נענתה. מספר חודשים לאחר מכן היא וילדיה הגישו תביעה נוספת למזונות, הפעם בבית המשפט המחוזי. באותו יום הגיש הבעל לשעבר תביעת גירושין בבית הדין הרבני, והזכיר גם את נושא המזונות. בית המשפט המחוזי קבע כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת המזונות, מה שהוביל לערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הערעור על תביעת האישה למזונות, אך קיבל את הערעור על תביעת הילדים למזונות. הם קבעו כי התביעה הראשונה שהוגשה לבית הדין הרבני עודנה פעילה ולא נדחתה, כלומר בית המשפט המחוזי אינו יכול לדון בתביעה השנייה לפי הוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט. יתר על כן, בית המשפט העליון הדגיש כי התדיינות הורית לא צריכה למנוע מילדים קטינים לתבוע מזונות מהוריהם. פסק הדין חייב את המערערת הראשונה להשיב את מרבית דמי המזונות ששולמו במועד, למעט רבע מהסכום הכולל, שנחשב לחלקו. המערערת הראשונה חויבה גם בהוצאות המשיב. השופטים מ' שמגר, י' באך וא' גולדברג הסכימו עם פסק הדין.