ע"פ 47248-08-11

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לבטל את כתב האישום על יסוד דוקטרינת "ההגנה מפני הצדק". דוקטרינה, אף שהיא נדירה, מופעלת בנסיבות שבהן בית המשפט מוצא כי התנהלות הרשויות המנהלות תיק פלילי היא כה שערורייתית, שערורייתית או שרירותית עד שהיא פוגעת בתחושת הצדק. השופטים קובעים כי אף שהייתה התנהלות פסולה מצד התביעה, הנסיבות אינן מצדיקות החלת הדוקטרינה וביטול כתב האישום. תחת זאת, הם קובעים כי הסעד הראוי לפגיעה בזכויות הנאשם הוא הפעלת סעיף 77(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המונע הגשת ראיות שלנאשם ולבא כוחם לא הייתה הזדמנות סבירה לעיין בהן. יתר על כן, רוב השופטים סבורים כי יש לפרש את הדוקטרינה באופן צר ולחול רק כאשר כתב האישום עצמו או ניהול ההליך אינם צודקים מיסודם, מה שאין כן כאן. פסק הדין מדגיש את הצורך בהבהרה חקיקתית בסוגיית ההגנה בתיק פלילי ומציע להבטיח לתביעה ולהגנה את הזכות לעיין בראיות. משכך, מוחזר התיק לבית משפט קמא לצורך הכרעה באשמה, מתוך ציפייה כי יעשה שימוש בסמכויותיו כדי להבטיח את זכותו של המשיב להליך הוגן.