ע"פ 5626/14

תקציר

בפסק דין זה מחליטה ערכאת הערעור שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין עונשו של המערער, תוך הדגשה כי ההתערבות שמורה למקרים חריגים, מה שאין כן. בית המשפט מדגיש את החשיבות שבהטלת עונשים מחמירים על העוסקים בנהיגה פרועה ומסוכנת, המסכנת את שלום הציבור – עמדה בה נקט בפסיקות קודמות. התנהלותו של המערער שיקפה זלזול בסמכות החוק ובשלום הציבור, עם עבר של עבירות תנועה רבות, לרבות נהיגה בזמן פסילה, והתנהגות עבריינית מחמירה. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי להטיל עונש מאסר משמעותי נמצאה ראויה להרתעה אישית ולהגנה על הציבור. הטענה כי עונשו של המערער אינו עולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים נדחתה, שכן בית המשפט המחוזי דבק בנורמות הענישה הקבועות בעבירות דומות. גזר דינו של בית המשפט המחוזי שקל גם את עברו התעבורתי והפלילי העשיר של המערער, חרטה חלקית וניסיונות שיקום, ובסופו של דבר בחר שלא לחרוג ממתחם הענישה הרגיל. תלונות נוספות, כגון היעדר תסקיר מבחן ומאמצי השיקום של המערער, נדחו מאחר שבית המשפט לא מצא סיבה משכנעת לשנות את העונש. צוין גילו של המערער והיעדר ערוצי שיקום, ובית המשפט הכיר אך לא נתן עדיפות לשיפור האישי הנטען שלו לאחר ביצוע העבירה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והותיר את גזר הדין המקורי כהכרחי ומוצדק.