ע"ע 41712-02-12

תקציר

פסק הדין הוא לטובת המערער באופן חלקי. השופטת, לאה גליקסמן, קבעה כי המערער, רב שאיבד את משרתו ואת קהילתו בעקבות תוכנית ההתנתקות, אכן עבר טלטלה קשה. עם זאת, אחריותה של המדינה להשלכות התכנית הוסדרה בחוק יישום תכנית ההתנתקות, שחוקתיותו כבר אושרה על ידי בית המשפט העליון, ומכאן שבית המשפט אינו מוסמך לדון בפגמיו. על אף שהמדינה מעורבת בהעסקת רבנים, וטענות המערער מופנות כנגד התנהלותה לאחר ביצוע התוכנית, קבע גליקסמן כי המדינה לא הפרה את חובותיה כלפי המערער בכך שלא המשיכה בהעסקתו כרב עיר נבחר. עוד טענה כי ניתן היה לסיים את כהונתו של המערער באופן סביר לפני הגיעו לגיל 75 בשל הנסיבות החריגות הנובעות מהתכנית. זאת ועוד, המדינה אינה נחשבת כמעסיקתו של המערער, שהיה רב עיר נבחר, ולפיכך המדינה לא הפלתה אותו לרעה כשכיר. השופט התייחס גם לטענות המערער בדבר אפליה לעומת רבנים ועובדי ציבור אחרים ומצא כי הן אינן מוצדקות. באשר לטענת הפגיעה בהסתמכות, הודתה גליקסמן כי ייתכן שהמערערת הסתמכה על הבטחת התעסוקה עד גיל 75, אך הדגישה כי הפגיעה נבעה מפעולות המדינה כריבון, שהיה צריך לפצות אותה בחוק ההתנתקות. עם זאת, המדינה מחויבת לשלם למערער פיצוי בגין הפרת זכותו לשימוע, הקבוע על סך של 120,000 ₪. בנוסף, תינתן למערער האפשרות לבחור בין תנאי הפרישה שקיבל בפועל לבין אלה שהיה מקבל על פי ההסכם הקיבוצי. המשנה לנשיאה ורדה וירט לבנה והשופטת יעל אנגלברג שהם הסכימו עם דעת הרוב, ואילו נציגי הציבור ראובן רבינוביץ ויודפת הראל בוכריס הביעו את הסכמתם.