תע"א 2022/08

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת במשך כחמש שנים בעבודות ניקיון, הגישה תביעה כנגד הנתבעת בגין הפרשי תשלום שונים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. ראשית, בית הדין קבע כי פיטוריה של התובעת היו שלא כדין, שכן הם נעשו בעיקר כנקמה על כך שהגישה תביעה נגד הנתבעת. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי השווה לשלוש משכורות, בצירוף הפרשי הפרשים וריבית. שנית, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא עמדה בחובתה לנהל פנקס שעות עבודה של התובעת, כמתחייב מחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. משכך, רישומי התובעת בדבר שעות עבודתה התקבלו כמדויקים. עיון ברישומים אלה העלה כי לתובעת לא שולם שכר מינימום כקבוע בחוק. הנתבע חויב לשלם לתובע הפרשי שכר מינימום בסך 5,000 ₪. שלישית, התובעת טענה להפרש פדיון חופשה, שגם אותו קיבל בית המשפט במלואו. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשות או כל מסמך אחר לביסוס טענותיה בנוגע לימי החופשה של התובעת. בית המשפט קבע כי תביעתה של התובעת לפדיון חופשה אינה מיושנת והורה לנתבעת לשלם לה בגין כך סך של 5,511 ₪. כמו כן תבעה התובעת דמי הבראה, דמי חגים והפרשי דמי נסיעה. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי היא עבדה כל יום, גם אם שעותיה היו פחות ממשרה מלאה, ולכן היא זכאית להחזר הוצאות נסיעה מלאות. עם זאת, בית הדין דחה את תביעתה של התובעת לדמי מחלה, שכן לא עלה בידיה לספק ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. בנוסף, בית הדין מצא כי התובעת חייבת בהפרשי פיצויי פיטורים, שנבעו ממחלוקת על השכר הממוצע שהרוויחה במהלך עבודתה. הנתבע חויב לשלם לתובע את ההפרש המחושב בסך 266 ₪. לסיכום, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת סכומים שונים, לרבות פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר מינימום, פדיון חופשות, דמי חגים, הפרשי דמי נסיעה והפרשי פיצויי פיטורים, בסך כולל 25,879 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן, חויב הנתבע להשיב לתובע הוצאות בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ונחתם על ידי השופט ד. פרוז'ינין.