ת"א 5751-05-13

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה כספית אזרחית שהגיש מראם מנסור נגד שותפו העסקי לשעבר לכאורה, ניזאר בראנסה. התביעה מתמקדת בקיומה של שותפות בין מנסור לברנסה במשרד רואי חשבון. מנסור טוען שהייתה שותפות 50/50 ואילו ברנסה מכחיש אותה. חוזה השותפות הוא משנת 1998, אולם לטענת ברנסה החוזה נזנח לפני שנים ולצדדים היה הסכם שונה. בית המשפט מקבל את טענתו של מנצור ומאשר כי הייתה שותפות והחוזה, אף שבתחילה לא היה תקף בשל היעדר רישיון ראיית חשבון של מנצור, נכנס לתוקף עם קבלתו בשנת 2010. השופט פוסק לטובת מנסור, ומקבל את הטענה שברנסה הפר את החוזה בכך שפירק אותו ללא הסכמתו של מנסור. מנסור מקבל פיצוי מוסכם בסך 265,725 שקל ומחצית משווי השותפות, בניכוי שווי הלקוחות שנטל עם פירוק, בסך כולל 337,017 שקל כולל הפרשי ריבית והצמדה. בנוסף, על ברנסה לשלם למנסור 5,000 שקל עבור תשלומי ארנונה ו-102,392 שקל עבור חלקו בתשלומי המס. בית המשפט דוחה את תביעותיו של מנצור לשכר, שכר דירה וציוד, וקובע כי אין ראיות מספיקות. גם תביעותיו של מנצור בגין לשון הרע ועוולות מסחריות נדחות, שכן בית המשפט מקבל את הסבריו של ברנסה למעשיו. לבסוף חויב ברנסה לשלם למנסור הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל.