ת"א 3302-05-14

תקציר

התובעים, חנא ובנו ערואה, ביקשו פסק דין הצהרתי כדי להירשם כבעלים של חלקת אדמה בפסוטה. כמו כן ביקשו לבטל מספר הסכמים הנוגעים למקרקעין ולרשום הערת אזהרה לטובת הנתבעת. אביה של חנה נפטר בשנת 1963 והותיר אחריו כמה חלקות אדמה שירשו אמו ושבעת ילדיו, בהם חנה וחמשת אחיו ואחיותיו. בשנת 1987 חתמו היורשים על הסכם חלוקת הקרקע, בו אמורה הייתה חנה לקבל במתנה את חלקה 5. עם זאת, הזכויות במגרשים מעולם לא נרשמו, ובמהלך השנים בוצעו מספר עסקאות סותרות בנוגע לחלקה 5. התובעים טענו כי ההסכמים המאוחרים יותר, לרבות הסכם מכר משנת 2008 בין חנא לנתבעת, נחתמו בנסיבות תרמית ודינם להתבטל. עוד נטען, כי הסכמים אלה היו מראית עין בלבד ובלתי חוקיים, שכן הם לא בוצעו ולא דווחו לרשויות. הנתבעת טענה כי טענת התובעים היא הרחבה של החזית וכי הסכם החלוקה הראשון אינו תקף. עוד ציין כי ההסכמים שנחתמו בשנת 2008 הם חלק ממערכת רחבה יותר של הסכמים שמטרתם להסדיר את הזכויות בכמה חלקות שנרשמו בטעות על שמם הלא נכון. כמו כן, בא כוחו של הנתבע, עו"ד טבר, נכח בעת חתימת ההסכמים והסביר את תוכנם לצדדים, שהבינו עברית. בית המשפט מצא את טענות הנאשם משכנעות יותר. בית המשפט קבע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שההסכמים נחתמו עקב תרמית או מצג שווא וכי לא קראו את ההסכמים טרם חתימתם. ההסכמים היו ברורים ותמציתיים, וטענת התובעים כי לא היו מודעים לתוכנם לא נתמכה בראיות. בנוסף, מהתנהלות הצדדים, ובעיקר של חנה, עולה כי הנתבע ומשפחתו מחזיקים בחלקה 5 משנת 2001. בית המשפט דחה את תביעת התובעים והורה להם לשלם את שכר טרחת הנתבע, בקובעו כי התובעים לא הוכיחו את טענתם וכי גרסת הנתבע לאירועים אמינה יותר. עוד ציינה השופטת את חוסר תום הלב של התובעים ואת אי שיתוף כל הגורמים הרלוונטיים בתביעה. על פי פסק הדין, הנתבע היה זכאי להירשם כבעלים של חלקה 5, ובקשת התובעים למתן פסק דין הצהרתי וביטול הסכמים נדחתה.