בר"מ 7012/23

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור הגירה, שהוגש על ידי מבקש מס' 2, אזרח סרבי שנכנס לישראל באשרת תייר בשנת 2015. לאחר שורה של בקשות שנדחו להסדרת מעמד והחלטה לעזוב את ישראל עד חודש יוני 2022, הגישה המבקשת, יחד עם בן זוגה (המבקשת מס' 1), בקשה נוספת לקבלת מעמד על בסיס חייהם המשותפים. עם זאת, רשות האוכלוסין וההגירה דחתה בקשה זו, בנימוק של דרישות פרוצדורליות המחייבות את יציאתו של המבקש מישראל לפני בחינת בקשות חדשות. גם על החלטה זו הוגש ערעור ונדחה על ידי בית הדין לעררים. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה למתן צו ביניים במעמד צד אחד לעצירת הליכי הגירוש. בקשה זו נדחתה והמבקשים הונחו לעזוב את ישראל. המבקשים המשיכו במאבקם המשפטי ופנו לערכאות מנהליות גבוהות יותר, אך ללא הועיל. השופטים פסקו באופן עקבי נגד המבקשים, תוך הדגשת תוקפו של פסק הדין הקודם, שחייב את עזיבתו של המבקש. פסק הדין הסופי, שניתן ביום 21.9.2023, הסכים עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר ודחה את בקשת רשות הערעור, ובכך אישר למעשה את דרישת יציאתו של המבקש מישראל. פסק דין זה מהווה את שיאו של הליך משפטי ארוך, המדגיש את הצורך של המבקש לעזוב את הארץ, עם אפיקי ערעור מוגבלים.