פ"א 6261-09-15

תקציר

הערעור מערער על הרשעה בשימוש חורג בדירה ללא היתר. המערער טען כי הדירה אינה מחולקת אלא משותפת לשותפים. בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו הרשיע את המערער אך זיכה את מר שלום פרץ, שהיה אחראי לשימוש בדירה כעובד של המערערת. המערער טען כי האיחור במתן פסק הדין גרם לעיוות דין, אך השופט דחה טענה זו משום שפסק הדין התבסס על ראיות אובייקטיביות – צילומים, דוחות ביקור והיתרי בנייה – ולא על התרשמות עדים. השופט דחה גם את טענת המערער כי היה רשאי להסתמך על עמדתה הקודמת של העירייה לפיה השימוש בדירה לא היה מופרז, לאחר ביקור בשנת 2010. השופט קבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי מצבה של הדירה נותר ללא שינוי מאז אותו ביקור, וכי שינוי עמדת העירייה נבע מחשיבה מחודשת בנושא ולא משינוי נסיבות. המערער הוסיף וטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לראיות ופירש אותן באופן שגוי. השופט דחה גם טענה זו, וציין כי ההרשעה התבססה בעיקר על צילומים ודוחות בדיקה שהצביעו על כך שהדירה חולקה ליחידות נפרדות. לכל יחידה הייתה כניסה נפרדת, ללא מעבר ישיר בין היחידות, מטבח או מטבחון משלה, והיא שימשה זרים. לפיכך, הערעור נדחה.