עת"מ 33453-10-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את עתירתו של אדם המבקש מעמד פליט בישראל. על פי פסק הדין, העותר לא הביא ראיות מספיקות כדי להצדיק את בקשתו למקלט. מהראיונות שנערכו עם העותר עולה כי מניעיו להגיע לישראל לא היו מחשש לרדיפה, אלא לצורך עבודה ושהייה לתקופה מוגבלת. נראה כי הסוגיות שאיתן התמודד בעיר הולדתו, שתוארו כסכסוכים מקומיים על אדמות, לא נבעו ממניעים פוליטיים או קשורים לעילות מוגנות כלשהן על פי אמנת הפליטים. יתר על כן, מדיווחיו של העותר עצמו עולה כי הוא יכול היה להתגורר בבטחה באזורים אחרים בארצו, קרי העיר לאגוס, מבלי לעמוד בפני איומים או סכנות כלשהן. בית המשפט מצא סבירה את החלטת המשיב (משרד הפנים) כי העותר אינו עומד בקריטריונים לקבלת מקלט, שכן היא התבססה על ראיות עובדתיות מוצקות מהראיונות. בנוסף, קבע בית המשפט כי עקרון "אי-ההרחקה", האוסר על גירוש אנשים למדינות בהן נשקפת סכנה לחייהם, נשקל אף הוא על ידי המשיב. העותר לא הוכיח חשש מבוסס לשוב למולדתו, ועל כן בקשתו למקלט נדחתה בצדק. העותר נדרש לעזוב את ישראל בתוך 30 יום ויישא בהוצאות המשפט של המשיב. פסק דין זה ניתן למסירה בהיעדרם של שני הצדדים וניתן לערער עליו תוך 30 יום.