רבני 1139417/04

תקציר

פסק הדין דן בסמכות לדון בסכסוך בין בעל לאישה בעניין מזונות וגירושין. הבעל הגיש בקשה ליישוב סכסוך, המקנה למי שהגיש אותה זכות ראשונה להגיש תביעה בבית המשפט. עם זאת, התביעה הוגשה לאחר שהאישה הגישה תביעה בבית דין רבני. בא כוחו של האיש טען כי "ימי הקדימות" לא צריכים לכלול ימים שבהם בתי המשפט נמצאים בפגרה, כלומר תביעתו של האיש הוגשה ראשונה. בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי זכות הערעור לערכאות היא זכות יסוד חוקתית, ואין לפרשנותו של החוק כדי להביא למצב אבסורדי שבו ימי הקדימות מוארכים באופן בלתי מידתי. לפיכך, יש לספור את ימי הפגרה שבהם מזכירות בתי המשפט פתוחה ומקבלת מסמכי בית משפט בתוך ימי הקדימות. כמו כן, פסק הדין דן בזכותה של האישה לבחור את בית הדין לתביעת המזונות שלה, כאמור בסעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין). הבעל אינו יכול לשלול ממנה זכות זו, שכן הוא אינו זכאי לסעד שהוא מבקש ותביעתו נועדה לחסום את דרכה של האישה מלפנות לערכאה אחרת. במקרה זה, בו הסדיר המחוקק את הזכות להגיש תביעה למזונות, טענת הבעל מעוררת ספקות בדבר תום הלב הפרוצדורלי. לפיכך, לבית הדין הרבני יש סמכות לדון במזונות האישה, ותביעת הבעל בבית המשפט לענייני משפחה נתפסת כניסיון להשפיע על בחירת בית המשפט ונעדרת תום לב פרוצדורלי. פסק הדין מתייחס גם לערעורו של הבעל על החלטת בית הדין שלא לחייב את האישה להתגרש או להחזיר את ייפוי הכוח. בית הדין מבהיר את החלטתו הקודמת, מאשר את סמכותו של בית הדין הרבני בסוגיית המזונות, וקובע כי ביתם של בני הזוג ישמש כמגורי האישה עד להכרעת בית הדין האזורי בעניין. התיק מוחזר לבית הדין האזורי להליכי מזונות וגירושין, וכל התיקים מצווים להיסגר עם מתן פסק דין זה. ניתן לפרסם את ההחלטה ללא פרטים מזהים.