עת"מ 219/08

תקציר

המשיב טען כי למערערים אין זכות לבנות נכסי מגורים מעל החנויות שבבעלותם. טענת המשיב נתמכה בראיות לפיהן מאז שנות ה-80 אסרה עמדתה התכנונית של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב על עירוב נכסים למגורים ולמסחר. ועדת הערר הסכימה עם עמדתו התכנונית של המשיב וקבעה כי כל עוד נבנתה על הקרקע קומת מסחר, לא ניתן להקים בה מבני מגורים. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר, שהתבססה על שיקול דעת מקצועי ונפלה במתחם הסבירות. זאת ועוד, בית המשפט סירב לקבוע מסמרות בדבר זכויותיהם של המערערים בנכס, שכן לא היה זה נושא הערעור. ועדת הערר כבר קבעה כי למערערים זכות במקרקעין כמשמעותה בחוק, והמערערים לא חלקו על חלק זה של ההחלטה. אשר להיבט התכנוני, קיבל בית המשפט את פרשנותו של המשיב להחלטת ועדת הערר, אשר עלתה בקנה אחד עם עמדתה התכנונית של הוועדה המחוזית. בית המשפט הדגיש כי קומת המסחר הקיימת בנכס מונעת את האפשרות להקים מבני מגורים, הן לפני התכנית הפוגעת והן אחריה. משכך, דחה בית המשפט את הערעור, הורה למערערים לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דינו ושלח את פסק הדין לצדדים.