בש"פ 7120/13

תקציר

פסק הדין בערעור המדינה למעצרו של המשיב התקבל. זאת, בעיקר בשל ההפרה הבלתי שנויה במחלוקת של תנאי שחרורו של המשיב. בהתאם לסעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, הפרה זו מהווה עילת מעצר ומייתרת את הצורך לדון במסוכנות הנשקפת מהמשיב או בשיבוש הליכי משפט. המחלוקת העיקרית נסובה סביב השאלה האם קיימת חלופת מעצר שתשיג את מטרות המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו של המשיב. הפרת תנאי השחרור, במקרה זה, ערערה את האמון הדרוש לכל החלטת שחרור, ונסיבות העבירה, העבריין ומהות ההפרה אינם מצדיקים את המשך חלופת המעצר הנוכחית. זאת ועוד, חומרת העבירות המיוחסות, לצד התנהגותו המניפולטיבית של המשיב וקושי בעמידה בגבולות, מחזקים את הקושי לתת בו אמון. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי ההפרה הייתה מוצדקת בשל מצב חירום רפואי, וקובע כי היא אינה עולה בקנה אחד עם ציר הזמן של האירועים. לבסוף, בעוד שמכירים באורך ההליך ובמורכבות התיק, הערעור הנוכחי נשלט על ידי שיקולים משפטיים שונים. משכך, הערעור מתקבל, והמשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.