ת"ק 20353-12-19

תקציר

המקרה סובב סביב רכב שהיה מעורב בתאונה והוכרז כאבוד. התובע, סוחר רכב, רכש את הרכב, מתוך כוונה לשקם אותו. זמן קצר לאחר מכן, גילה התובע תקלה במצבר הרכב ותבע פיצוי מהיבואן הנתבע במסגרת האחריות הקיימת. בתעודת האחריות צוין כי המצבר היה מכוסה למשך שנתיים מיום המסירה ללקוח המקורי וכי על הלקוח להביא את הרכב למוסך שירות מיד עם גילוי התקלות כלשהן. השאלה המרכזית הייתה האם התובע עמד בתנאי האחריות על פי האחריות. התובעת טענה כי פנתה לנתבעת בחודש יולי 2019, טרם פקיעת האחריות, על מנת לברר את נושא המצבר, אך הנתבעת סירבה לבדוק את הרכב משום שהוכרז כאבוד. עם זאת, נציג הנתבעת הכחיש זאת וטען כי התובע מעולם לא הביא פיזית את הרכב לבדיקה, דבר המהווה דרישה לשירותי אחריות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע לא הביא את הרכב לבדיקה עד אוגוסט 2019, לאחר תום תקופת האחריות. כמו כן, הבדיקה העלתה כי התקלה במצבר לא נבעה מפגם בייצור או מחומר פגום, אלא מטיפול לא נכון ברכב לאחר התאונה. על פי הנחיות היצרן, היה צריך לנתק את כבלי הסוללה במהלך האחסון, מה שככל הנראה לא נעשה. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעת לא עמדה במאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי להוכחת עמידתה בתנאי החבות. מאחר שהתובעים לא עמדו בתנאי האחריות והתקלה לא נבעה מפגמים בייצור או בחומרים, הם לא היו זכאים לפיצוי. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעת.