עפ"ג 28500-08-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על גזר דין שניתן על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה. המערער הורשע בשני סעיפים של איומים, בהם אחד כלפי אם ילדיו. האיומים היו חמורים, כאשר המערערת הגיעה לביתה של המתלוננת בשעת לילה מאוחרת בזמן שילדיה בבית, וסירבה לעזוב את המקום עד להזעקת המשטרה. מעשים אלה פגעו בזכותה של המתלוננת לביטחון, לשלמות הגוף ולכבוד, וכן היוו סיכון חמור לתחושת הביטחון שלה. יש לציין כי עבירות אלה בוצעו בעת שהמערער שוחרר בערבות בגין תקיפה קודמת של אותה מתלוננת. בית משפט קמא גזר על המערער תשעה חודשי מאסר בפועל, מתוכם שישה חודשים על תנאי, לצד קנס ופיצויים לנפגע. בערעור נטען כי שגה בית משפט קמא בקביעת טווח הענישה הראוי וכי נסיבות מקלות, לרבות נסיבותיו האישיות של המערער, היו צריכות להביא לעונש קל יותר. עם זאת, שופטי הערעור חלקו על כך, וקבעו כי חומרת המעשים, המסוכנות, וחוסר אחריותו ותובנתו של המערער בחומרת מעשיו מצדיקים את עונשו של בית משפט קמא. בנוסף, קבעו השופטים כי אין לראות בהכחשת אשמתו של המערער גורם מקל, אם כי אין לקיימה גם נגדו. הערעור נדחה, והמערער חויב להתחיל לרצות את עונשו ביום 1.2.2015.