ת"א 25516-03-20

תקציר

התובעת, הלה דלאל, תבעה את הנתבעים, בי מוס 1992, ונושאי משרה בה, לתשלום חוב בסך 137,971 ₪, שנבע מפסק דין קודם לטובתה. הנתבעים טענו כי על התובע להוכיח שוב את החוב, דבר שבית המשפט דחה על סמך אפקט ההשתק של פסק הדין הקודם והימנעותם של הנתבעים מלהעלות את הטענה להגנתם הראשונית. פסק הדין גם קבע השתק נגד הנתבעים, ומנע מהם לערער על זכותה של התובעת לקבל את הכספים שנפסקו. בית המשפט החליט להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים באופן אישי בחוב של בי מוס 1992. נמצא כי הנתבעים השתתפו ביודעין בריקון נכסיה של בי מוס 1992 והעברתם לחברה חדשה שהוקמה, בימוס פרינט, כדי להתחמק מנושים. בית המשפט לא השתכנע מעדויותיהם הסותרות והבלתי אמינות של הנאשמים. בית המשפט הגיע למסקנה כי דפוס בימוס אינו אלא המשך של דבורה מוס 1992, עם אותם בעלים, פעילויות, נכסים ולקוחות, והורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לפרוע את החוב לתובע. כמו כן, בית המשפט הטיל על הנתבעים אחריות אישית להתנהלות נזיקית, וקבע כי הם הבריחו במרמה את נכסי החברה כדי להתחמק מתשלום. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את תביעתה של התובעת לפיצויי עוגמת נפש, שכן היא לא הביאה ראיות מספיקות לשיהוי מכוון או לנזקים מיוחדים. לסיכום, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 137,971 ₪, בצירוף ריבית, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 3.2.2023.