ע"א 39379-07-11

תקציר

בית המשפט פוסק לטובת המשיבים. השופטים מסכימים עם נימוקיו ומסקנותיו של בית משפט קמא, ודחו את טענות המערער בדבר שיהוי והתיישנות בנימוק כי חוסר היכולת לאתר את הקברים הוא עניין מתמשך. הם גם מצטרפים להערכתו של בית משפט קמא בדבר הנזקים, שנפסקו באופן סביר למשיבים בגין עוגמת נפש, ואינם רואים בהם חריגה. יתר על כן, השופטים מאשרים במפורש את אחריותו של המערער במקרה זה ומסכימים כי לא ניתן לייחס למשיבים כל אשם תורם. בקשת המערער להביא ראיות נוספות נדחית, שכן השופטים סבורים כי המערער לא פעל בשקידה ראויה בניסיון לאתר את הקברים לפני פסק דינו של בית משפט קמא. הראיות, הם קובעים, אינן עומדות בדרישות החוק להגשת ראיות חדשות בערעור. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין, כאשר יתרת סכום הפיקדון תוחזר למערערת.