ע"א 62/79

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לסכסוך ביטוחי שמקורו בתאונת משאית בשנת 1977. בעל המשאית, שהיה לו ביטוח מקיף, תבע את חברת הביטוח על נזקים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת התובעת, והורה לחברת הביטוח לשלם 222,960 לירות ישראליות בתוספת ריבית בשיעור של 26% מיום שקמה עילת התביעה. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון: התובע ערער על הריבית בטענה להצמדה למדד יוקר המחיה, ואילו חברת הביטוח ערערה נגדית, בטענה שפסק הדין של בית המשפט המחוזי התבסס על עדותו של התובע בלבד, בניגוד לכללים פרוצדורליים. בית המשפט העליון דחה את הערעור שכנגד, ואישר את קביעתו של הערכאה הנמוכה יותר כי עדותו של התובע אמינה ותואמת את פקודת הראיות. בית המשפט קיבל גם את ערעור התובעת, בקובעו כי החוק לקביעת ריבית (תיקון מס' 3) תשל"ח-1978 חל על התיק, למרות פסיקת בית המשפט המחוזי שקדמה לחוק. הדבר זיכה את התובע בהפרשי ריבית והצמדה ממועד צבירת עילת התביעה. טענת חברת הביטוח כי התנהלותו הבלתי תקינה של התובעת גרמה לעיכובים נדחתה, שכן לא הוכח כי פעולה זו השפיעה באופן משמעותי על ההליך. לסיכום, בית המשפט העליון פסק לטובת התובע, והורה לחברת הביטוח לשלם ריבית מעודכנת צמודה למדד יוקר המחיה מיום התאונה ועד לתשלום, בצירוף סך של 3,000 ₪ הוצאות ערעור.