בר"מ 9498/10

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הארנונה שחייבת מדינת ישראל - משרד הרווחה, על נכס המשמש לשיקום קטינים. המשיב, מנהל הארנונה העירוני של הרצליה, דרש תשלום ארנונה כללית מהמדינה, ואילו האחרון טען כי הנכס המדובר הוא מעון יום ויש לפטור אותו מארנונה על פי פקודת הפיטורין. בית המשפט של הערכאה הראשונה וועדת הערר פסקו שתיהן לטובת המשיב, מה שהוביל את המדינה לעתור לבג"ץ. השופט ח' מלצר מבית המשפט העליון בחן את הבקשה והחליט לקבל את הערעור. לדברי השופט מלצר, יש לאפשר למדינה פטור מכוח סעיף 5 לפקודת הפיטורין, הנוגע לנכסים המשמשים למטרות ספציפיות כגון מעונות יום, ללא קשר לזהות הבעלים. זאת, משום שתכלית הפטור היא לקדם את המטרה החברתית הגלומה בקיומם ובהפעלתם של מרכזים כאלה, והחלתו רק על גופים פרטיים ולא על המדינה תהיה בלתי הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. יתר על כן, השופט הסביר כי הפטור בסעיף 5 הוא מוחלט ומתרחש בשלב הראשון של קביעת חבות הארנונה, ואילו השיעורים המופחתים בסעיף 3, החלים על נכסים המוחזקים על ידי הממשלה או מטעמה, נכנסים לפעולה בשלב השני של חישוב סכום המס החייב בפועל. לפיכך, אין סתירה בין שני הסעיפים, והמדינה צריכה להיות פטורה מארנונה על הנכס הנדון אם הוא נופל תחת ההגדרה של מעון יום כמפורט בסעיף 5. לבסוף, הדגיש השופט מלצר כי פרשנותו של המשיב תביא לאי שוויון בין משלמי המסים, כאשר המדינה תשלם ארנונה ואילו גופים פרטיים בגין אותו שימוש בנכס לא יעשו זאת, דבר שיש להימנע ממנו. בעקבות זאת בוטל פסק דינה של ערכאה ראשונה, והתיק הוחזר לוועדת הערר בארנונה כדי שתחליט האם הנכס אכן ראוי לשמש כמעון לפי פקודת הפיטורין. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערער בשתי הערכאות, בסך 40,000 ₪.