ת"א 43220-06-19

תקציר

השופטת בתיק זה קבעה כי יש לדחות את התביעה שהגישו התובעים, המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה בכרמיאל והמנכ"ל שלה, נגד הנתבעת, עובדת המכללה. התביעה התבססה על ארבעה פרסומים של הנתבעת: שני פוסטים בפייסבוק ושני מיילים. שני הפרסומים הראשונים היו תגובה לפוסט ביקורתי על הנהלת המכללה על ידי עובד אחר. הנתבע שיתף פוסט זה והוסיף ביקורת משלו על המנכ"ל והנהלת המכללה, שהשופט קבע כי מדובר בהבעת דעה שאינה מהווה לשון הרע, גם אם היא חריפה ומשתמשת בביטויים מוגזמים. כמו כן, השופט קבע כי הנתבע פעל בתום לב ומוגן על ידי הוראות סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. הפרסומים השלישי והרביעי היו מיילים שנשלחו לנמענים שונים, לרבות גורמים במכללה וגורמים חיצוניים, בהם ייחס הנאשם להנהלת המכללה עבירות פליליות והתנהגות בלתי חוקית. השופט קבע כי יש להבין פרסומים אלה במסגרת המאבק בין עובדי המכללה להנהלה, לרבות טענות למעקב ופגיעה בפרטיות העובדים, וכן חקירת משטרה בנושא. פרסומים אלה נמצאו גם כביטוי לדעתו של הנתבע ולביקורתו על התנהלות הנהלת המכללה, וקמה לנתבע הגנת תום לב לפי סעיפים 15(3) ו-15(4) לחוק איסור לשון הרע, מה גם שסבר כי נרמסו זכויותיה של אשתו כעובדת. עוד ציינה השופטת כי פרסומי הנתבעת לא הרחיבו את החזות מהאמור בכתב התביעה, וכי טענת התובעים כי התביעה נועדה להרתיע מפני ביקורת לגיטימית נדחתה לגופה. לבסוף חויבו התובעים לשלם לנתבע את הוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 30,000 ₪.