ת"א 42966-09-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי שאלות עיקריות הנוגעות לעיכוב ביצוע ולבקשה לביזיון בית המשפט. השאלה הראשונה נוגעת לשאלה האם עו"ד אינדיג, שלא הגיש צו עיכוב ביצוע או ערר, יכול ליהנות מהשהות שניתנה לנאשמים אחרים. בית המשפט קבע כי עיכוב הביצוע חל על כל הנאשמים, לרבות עו"ד אינדיג, למרות היעדר ערעורו, לשמור על המצב הקיים ולהימנע מסיבוכים בהשבת המצב לקדמותו אם הערעורים יתקבלו. החלטה זו גורמת לדיסוננס מסוים, שכן היא מעניקה לעו"ד אינדיג שהות ללא מילוי הדרישות הרגילות. השאלה השנייה נוגעת לתצהיר מסמכים כפי שנקבע בפסק הדין. בית המשפט מצא כי המשיבים ועו"ד אינדיג לא קיימו את ההחלטה להפקיד את כל המסמכים הרלוונטיים במזכירות בית המשפט. על פי פקודת ביזיון בית המשפט, בית המשפט יכול לכפות ציות להוראותיו באמצעות סנקציות. עם זאת, מאחר שמדובר בהליכים מעין פליליים, נתן בית המשפט ארכה למשיבים ולעו"ד אינדיג לקיים את פסק הדין והורה להם להפקיד את כל המסמכים הנדרשים בתוך 30 יום, לרבות אלה שבידי עו"ד אינדיג. אם המסמכים לא יוגשו במועד, יוטל קנס יומי של 1,000 שקל. השופט, נפתלי שילה, הדגיש כי חובת המצאת המסמכים קיימת, במיוחד לנאמנים, ואינה מתבטלת בחוק ההתיישנות. הוא התייחס למקרים קודמים שחיזקו חובה זו, והדגיש את חשיבות השמירה על פסקי הדין של בתי המשפט ועל האינטרס הציבורי. ההחלטה, במקרה דנן, נועדה להבטיח את יישום פסק הדין ואת עמידתם של המשיבים ועו"ד אינדיג בהוראות בית המשפט.