עמ"ש 13612-12-12

תקציר

הערעור מתייחס להוצאה לפועל של צוואה שהותירה אחריה סועאד דרוויש ז"ל. המערערים הם אחותו ואחייניו של המנוח, שהם גם היורשים החוקיים על פי דיני הירושה. המשיבים הם שני אנשים אשר נקבעו על ידי המנוח כיורשים בצוואה - קרוב משפחה רחוק ואשתו. על פי הצוואה, שני המשיבים יירשו את כל רכושו של המנוח, ואילו המערערים ינושלו. המערערים טוענים כי יש לבטל את הצוואה מכמה טעמים: המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה וחתימתה עליה זויפה; הצוואה נבעה מהשפעה בלתי הוגנת מצד המשיב העיקרי; הצוואה פסולה משום שהמשיב היה מעורב בעריכתה; ובכל מקרה, הצוואה פסולה בגלל פגמים בחתימות העדים. בית משפט קמא דחה טענות אלה והורה על קיום הצוואה. לפיכך ערערו המערערים לבית המשפט המחוזי. רוב שופטי בית המשפט המחוזי, השופט דוד מינץ והשופטת תמר בזק-רפפורט, דחו את הערעור ואישרו את החלטת בית המשפט קמא. לשיטתם, הצוואה משקפת באמת את רצונו של המנוח, שהיה כשיר וצלול בעת עשייתה. עוד קבע בית המשפט כי המשיב לא היה מעורב בעריכת הצוואה וכי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח. לכן, הצוואה תקפה ויש לבצעה. השופט משה סובל נתן דעה חולקת. לטענתו, המשיבים לא היו ראויים לאמון המוחלט שנתן בהם בית משפט קמא, ונטל ההוכחה כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב עבר לכתפיהם - נטל שלא הרימו על כתפיהם. בנוסף, יש לראות את הצוואה כצוואה אצל עדים ולא כצוואה בפני רשות, ולכן הפגמים בחתימות העדים היו צריכים להביא לביטולה. לכן, היה צריך לבטל את הצוואה.