ע"א 721/86

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור שערער על סמכותו של בורר שמונה ליישב סכסוכים בין חברה הולנדית, המערערת, לבין חברה ישראלית, המשיבה מס' 1. המחלוקת נבעה מהסכם רכישת מניות בין הצדדים, שכלל סעיף בוררות המתייחס ל"כל המחלוקות והתביעות הקשורות להסכם זה". המערערת טענה, כי הבורר, המשיב מס' 2, נעדר סמכות לדון בתביעות הנזיקין של המשיב, אשר התבססו על מצג שווא רשלני הקשור לדוחות כספיים. בית המשפט קבע כי תניית הבוררות אינה מוגבלת לסכסוכים חוזיים אלא מורחבת גם לתביעות נזיקין הקשורות קשר הדוק להסכם. היא הדגישה כי הדין הישראלי מתעדף את מקור המחלוקת על פני סוג עילת התביעה, תוך התמקדות בכוונת הצדדים. במקרה זה, לא הובאו ראיות לכך שהצדדים התכוונו להגביל את סמכותו של הבורר לעניינים חוזיים. הפרדת תביעות נזיקין ותביעות חוזיות, קבע בית המשפט, אינה מעשית ותקשה על מיצוי התביעות, ולפיכך נתונה לבורר סמכות לדון בתביעות הנזיקין של המשיב. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי סמכותה של תביעת הנזיקין אינה תלויה בתביעה החוזית, ודחה את טענת המערערת כי תביעת הנזיקין מותנית בתביעה החוזית. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים.