רע"א 39334-07-17

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בדבר צו עיקול זמני על יתרת הכספים המגיעים לנתבע, המוחזק על ידי נאמן בתיק נפרד. הצו המקורי התבקש על ידי התובעים כבטוחה לחוב שחב להם הנתבע, בערבות נכסי הנתבעת. הערכאה הנמוכה יותר הכריעה לטובת התובעת, אך הפחיתה את סכום העיקול, תוך התחשבות בטענת הנתבע כי קיימים ניירות ערך אחרים – דהיינו, תכשיטים כלשהם המוחזקים בידי הנאמן. הנתבעת ערערה על החלטה זו, וטענה כי התכשיטים מהווים בטוחה כפולה שלא כדין, וכי הערכאה הנמוכה יותר טעתה בחישוביה לגבי שווי התכשיטים ונטל ההוכחה. עם זאת, ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר, בנימוק של שיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאות נמוכות יותר בעניינים אלה, והעובדה שהחריגים המצדיקים התערבות ערעורית אינם חלים במקרה זה. ערכאת הערעור הוסיפה וקבעה כי התובע סיפק ראיות מספיקות לקיומה של עילת תביעה, וכי הערכאה הנמוכה יותר העריכה את נטל הנוחות לטובת התובע. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעת בנוגע להערכת שווי התכשיטים, וקבע כי יש לקבוע זאת בהליך העיקרי. בקשת רשות הערעור נדחתה אפוא, ללא צו להוצאות, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר נותרה על כנה.