ב"ל 34603-10-22

תקציר

התובעת, שניהלה גן ילדים פרטי, הקימה עמותה בעקבות תוכנית ממשלתית למימון גני ילדים פרטיים. בית המשפט פירט כיצד היוזמה לרישום העמותה הייתה שייכת לתובעת ולבן זוגה לשעבר, ומטרתה להפעיל גן ילדים תוך הרחבת פעילותו וקבלת מימון מהמדינה. התובעת הייתה חברה בעמותה, מילאה מספר תפקידים ומילאה את אותם תפקידים כמו בגן הילדים הפרטי שלה. היה לה גם הכוח לקבל החלטות, כולל גיוס ופיטורי עובדים, והיא עבדה שעות ארוכות, ואפילו התנדבה בתקופות קשות בעמותה. חשוב לציין כי תפקידה ומעורבותה של התובעת נותרו ללא שינוי לאחר המעבר מגן הילדים הפרטי שלה לעמותה. בית הדין הגיע למסקנה כי עבודתו של התובע בעמותה דמתה לזו של עצמאי המנהל את עסקיו ולא כשכיר. היא הייתה למעשה הבעלים, יחד עם בן זוגה לשעבר, שקיבלו החלטות ונשאו בסיכונים של רווח והפסד. לפיכך, התביעה לדמי אבטלה נדחתה, שכן התובע לא נחשב ל"עובד" של האגודה כמשמעותו בחוק. החלטה זו התבססה על מכלול הראיות, לרבות זמינותה המוחלטת של התובעת, תפקידה בניהול העמותה ואי קבלת משכורת במהלך קשייה הכלכליים של העמותה.