תאד"מ 5040-06-24

תקציר

פסק הדין מתייחס למועד ביטולו של הסכם תיווך למכירת דירה. התובע, מתווך במקצועו, טען כי ההסכם בוטל ביום 28.2.2024 ואילו הנתבעת טענה ליום 16.1.2024. בית המשפט העדיף את עמדת התובעת, וקבע כי ההסכם אכן בוטל ביום 28.2.2024, שכן התובעת ביקשה ביטול בכתב, שהיא הנוהג המקובל. מסקנה זו נתמכה גם בגורמים נוספים, כגון הימנעותה של הנתבעת מלהביא ראיות התומכות בטענתה ועדותה המהימנה של התובעת. מאחר שהדירה נמכרה באמצעות מתווך אחר לאחר מועד הסיום המוסכם, קבע בית המשפט כי הנתבעים חייבים לתובע דמי תיווך. פסק הדין התייחס גם לטענות נוספות שהעלה הנתבע. בית המשפט דחה את הטענה כי הסכמי התיווך פסולים משום שהנתבעת לא קיבלה העתקים מהם, וציין כי היא חתמה דיגיטלית על ההסכמים ולא הציגה כל ראיה הסותרת את הסבר התובעת להליך החתימה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת בדבר היעדר יריבות בין הצדדים, שכן הנתבעת הציגה עצמה כפועלת מטעם הוריה, בעלי הדירות. ככלל, בית המשפט מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה יותר ודחה את טענות הנתבעת. מבחינת הפיצוי, קבע בית המשפט כי התובעים זכאים לדמי תיווך בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, בניכוי תשלום בלתי מעורער של 3,500 ₪ ששילמו הנתבעים. בנוסף, בית המשפט לא הטיל קנס יומי על הנתבעים בגין איחור בתשלום דמי התיווך, ובכך הכיר במחלוקת כנה. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובע 20,100 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,843 ₪. פסק הדין ניתן לטובת התובעת ביום 19.1.2025.